האחריות של בעלי מניות בחברה לחובותיה חלק ב'

אחרי שבשבוע שעבר דן הטור בחובות לנושים רגילים – זהו החלק השני הדן באחריות בעלי המניות בחברה לחובות, והפעם למיסים
עומר נירהוד פשיטת רגל

בשבוע שעבר דנו באחריות שותפים בחברה לחובות החברה, ודברנו על חובות לבנקים וספקים. השבוע נעסוק בדיון המשלים  חובות למס, אשר המחוקק מתייחס אליהם אחרת:

דיברנו על ראובן ושמעון, שני שותפים בחברה, כאשר ראובן שימש כמנהל המקצועי, ושמעון הכניס כספים לחברה, וכשהיה צורך שילם מכיסו ישירות לספקים ולצדדים שלישיים, ושמעון כרגע רוצה לדעת את זכותו לתבוע מראובן כספים אלו, ואת חובתו של ראובן לשלמם לו חזרה.

לצורך הדיון בנושא מיסים נפריד בין בעל מניות, לבין מנהל בארגון.

נקבע בפקודת מס הכנסה, ונאמר באופן דומה גם בחוק מס ערך מוסף ובחוק הביטוח הלאומי:
חבר בני-אדם שעבר עבירה לפי הסעיפים 220-215, יראו כאשם בעבירה גם כל אדם אשר בשעת ביצוע העבירה היה מנהל פעיל, שותף, מנהל חשבונות או פקיד אחראי, נאמן או בא כוח של אותו חבר, אם לא הוכיח אחת משתי אלה:
(1) העבירה נעברה שלא בידיעתו;
(2) שהוא נקט בכל האמצעים הסבירים להבטחת מניעת העבירה.

לכן, שלא כמו בחובות לנושים רגילים כפי שהסברתי בשבוע שעבר, חיוב בתשלומי המיסים חל אישית על כל מנהל בתאגיד. על כן, אם שמעון שילם תשלומים אלו בשם התאגיד, הוא רשאי לדרוש שיפוי מראובן.

אבל מה במצב בו ראובן לא היה מנהל בחברה, אלא רק בעל מניות, וללא תפקיד ביצועי בחברה?
בעל מניות שאינו מנהל בחברה, אינו חייב חבות אישית של מנהל או של נושא משרה בחברה, לתשלומי המיסים של החברה.
יתרה מכך, החובות הללו הם חובות בעלי אחריות פלילית. אבל האחריות הפלילית תחול רק על המנהלים בחברה, ולא על בעל המניות שאינו פעיל בניהולה, ונראה שגם לא על מנהל רשום בתאגיד שאינו מנהל פעיל. המצב יכול להקצין עד לכדי כך שאחריות פלילית זו לא תחול על מנהל בתאגיד שהינו אמון על הצד הטכני מקצועי ואין לו נגיעה לענייני הכספים, אם הוא לא ידע על החובות הללו – אבל זה כבר תלוי ראיות.

לכן, אם ראובן מנהל את התחום הטעני, אבל אינו פעיל בניהול כלל ענייני החברה, ואינו נחשב “חבר הנהלה” או “עובד בכיר”, הוא לא יהיה חייב להחזיר לשמעון את תשלומי המיסים ששמעון שילם בשם החברה.

אם אסכם, הרי שבחובות לנושים רגילים, אין אוטומטית חבות על בעלי החברה לחוב של החברה, אלא רק במקרה שיש ערבות שלהם לחובות.

במקרה שיש ערבות שלהם לחובות, יגדיר חוק החוזים את החלק היחסי בין חובותיהם, ושותף אחד יוכל לפנות אל השותף השני מתוקף הגדרות חוק החוזים – כלומר ההסכם בין בעלי המניות, בנוגע לחבות ההדדית שלהם לחובות החברה. ניתן בהסכם מתאים להגדיר את חלוקת החבויות בינהם, באופן שהאחד יהיה המממן והנושא באחריות לחוב, והשני משמש בתפקיד מקצועי ואינו נושא באחריות לחובות.
לעומת זאת, בחובות מיסים, ההגדרה היא שמנהל פעיל חייב בחובות אלו באופן אישי, ולכן, שותף אחד, אם שילם מיסים בשם העסק, יוכל לבוא בדרישה לשותפים האחרים להחזיר לו את חלקם בתשלומים.  לעומת זאת, שותף שאינו מעורב באופן ניהולי פעיל בחברה, לא יחוב בחבות הפלילית של אי תשלום מיסים כיאות.

חלק זה מסכם את החשיבות שבהסכם יסוד בין שותפים, נושא שהוקדשו לו ארבעה טורים בעת האחרונה. בכך יש כדי לענות על השאלה לגבי צורת ההתאגדות המומלצת, וההסכמים הנדרשים בכל התקשרות בין שותפים.