בשבוע שעבר דנתי בקשיים שבהקמת עסק והרצתו – ומה יכול לפתור הסכם בין שותפים בשלבים אלו. דנתי בארבעה קשיים עיקריים ובפתרונות האפשריים עבורם. אבל מתישהו אנשים משתנים, דברים משתנים, מטרות משתנות, ודברים כבר לא כמו שהיו, ואז לפנינו שורה של קשיים נוספים.

הקושי החמישי בין שותפים נוצר כאשר אחד השותפים מעוניין למכור את חלקו. במצב זה, אם השותף מוכר את חלקו לצד שלישי חיצוני, השותפים הנותרים עלולים למצוא את עצמם עם שותף בו הם לא בחרו. כשיש הפרדה בין מחזיקי המניות לבין העובדים והפועלים בעסק, כמו בחברה ציבורית, אין כאן כל בעיה. אבל כשמדובר בעסק בו לכל שותף יש תרומה ייחודית והשותפים פעילים בעסק, נוצרת כאן נקודת מחלוקת רגישה. על כן בהסכם שותפים רצוי להוסיף סעיף הנותן לשותפים האחרים זכות ראשונים לקניית החלק של השותף היוצא, באופן שיוצר איזון בין ההגבלה על השותף שמעוניין לצאת לבין השותפים שנשארים בעסק. יש מספר מנגנונים אפשריים לטיפול בנושא זה, וחשוב לבחור את הנכונים לכל שותפות.

קושי חמישי זה עלול להתרחב – והנה אנחנו כבר בקושי השישי: מאחר בדרך כלל בשותפות תרומת הצדדים אינה זהה – צד אחד שף וצד שני מממן, צד אחד איש טכני והשני שיווקי. עלולים השותפים הנותרים, השותפים המממנים למשל, למצוא את עצמם בנזקים כבדים כשהשותף הטכני רוצה לצאת או למכור, כשהם בחשש שהעסק יאבד את זכות הקיום שלו. כך שעוד לפני שהשותף מכר את חלקו אני כבר מבטיח לכם סכסוך עסיסי שיפרנס את עורכי הדין לאורך זמן על חורבות העסק שכבר מזמן קרס. גם לכך יש פתרון בהסכם שותפים, אם על ידי מתן אפשרות לצד הנותר להצטרף למכירה, או באופנים אחרים אשר מקטינים את סיכון הצדדים אך לא הופכים את היזם לכבול לעסק לכל חייו.

ולמרות כל ההצלחה והפתרונות העסק בפני סגירה או פירוק, או מרצון או מכורח. הבעיות לא נגמרות בשלב זה: של מי רשימת הלקוחות? המוניטין של העסק? מי יכול לעשות שימוש ברעיונות ואולי אף פטנטים של העסק? בניגוד לרכוש של העסק – רכב או מחשב שבו יכול רק שותף לשעבר אחד לעשות שימוש, הרי שבקניין רוחני יכולים יותר משותף לשעבר אחד לעשות שימוש, והסכם שותפים טוב ידע להגדיר ולטפל נכון בסוגיות אלו. סכסוכים סביב קניין רוחני מורכבים מאוד, מפרנסים עורכי דין במשך שנים, ובעיקר גורמים לכך שרעיון ולעיתים מוצר טוב מושבת ולא ניתן לעשות בו שימוש במשך שנים, עד שהוא כבר אינו רלוונטי ואיבד את כל ערכו.

אבל לא בכל עסק הקניין הרוחני הוא העניין הגדול – לעיתים הבעיה היא יותר נושא תחרות: שותף חדש שפורש אחרי תקופה כלשהיא ופותח עסק מתחרה על גב העסק המקורי ולעיתים עד לקריסתו. לשם כך קיים סעיף אי תחרות בהסכם השותפים אשר גם הוא תפקידו לאזן – לאזן בין היזם שהוא נניח מכונאי רכב, לבין הגורם המממן. הרי היזם אם לא יורשה לעסוק בתחומו לאחר פרוק או עזיבה נשמט מטה לחמו, בעוד שהגורם המממן יכול לפנות למימון בתחומים אחרים. גם בעניין זה אין פתרונות קסם, אין פתרון אחד לכולם, אלא יש להתאים לכל שותפות את סט הפתרונות המתאים לה – אם בהגבלות זמן, בהגבלות אזוריות או בכל סוג יצירתי אחר אשר ישמור על אינטרס שני הצדדים.

ולבסוף, תמיד עלול לקרות הבלתי צפוי, ועל הסכם טוב לצפות ולהתייחס גם לתרחישים הגרועים ביותר – אחד השותפים הגיע ליום פקודתו וזכויותיו ניתנות להורשה. יורשיו יבואו במקומו, אם על פי חוק או בצוואה. מחד, לא בהכרח שהשותפים הנותרים מעוניינים למצוא את עצמם כשותפים ליורשים, או במקרה הלעיתים גרוע יותר מעורבים במאבק ירושה כזה או אחר שיכול לשתק חלקית את העסק. מאידך, השותפים לא בהכרח מעוניינים בנישול יורשיהם העתידיים מהעסק שבנו במו ידיהם.

הסכם השותפים יתייחס גם לעניין זה, אם על ידי מנגנוני קביעת שווי ופיצוי שווי ליורשים למול אילוץ למכירת חלקם לשותפים האחרים, או אם יש חשש שהשותפים הנותרים לא יוכלו לקיים מצב שכזה, בהתחייבות השקעה בהסכם ביטוח שנועד להעביר לידי היורשים את שוויו של חלקו של השותף שנפתר בעסק, תוך העברת מניותיו לידי השותפים הקיימים.

והאמירה החשובה ביותר היא – לעולם לא מאוחר. לעיתים במצב בו כבר יש שותפות קיימת ועובדת, "לא נעים" לאחד הצדדים לומר שהוא היה רוצה הסכם שותפות. יתכן שהדפסת טור זה והצגתו בפני השותף תאפשר לומר: "תראה, תקרא – יש כאן כמה נקודות מעניינות שגורמות לי לחשוב שאולי כדאי שנעשה הסכם, אפילו שאנחנו מסתדרים ממש ממש טוב". ואם הצלחתי להעלות את סיכויי הצלחתו ואת הצלחתו של עסק אחד בישראל בעקבות הטור הזה – דייני.

ואחרי שדנו בחשיבות ההסכם בין שותפים – בשבוע הבא אדון באחריות שותפים בחברה.