שותפות היא כמו נישואין – בשותפות טובה כמו בנישואין טובים לכל צד יש את תחומי האחריות שלו, את החוזקים שלו, וכל צד גם מודע לחולשות שלו, שם השותף מחזק אותו. יש לבד ויש ביחד ויש איזון בין הצדדים. על מנת ששותפות תחזיק טוב לאורך זמן, רצוי וכמעט הכרחי לעשות הסכם בין השותפים, הסכם שיתייחס לשינויים שעובר העסק בחייו, ושעוברים גם השותפים לאורך חייהם.

הסכם שותפות טוב יעמוד על שלוש תקופות – שלב ההקמה, שלב החיים של העסק, והשלב שאחרי – מה קורה אם או כשהעסק נסגר, ומה עושים עם הנכסים.

בעוד שבנישואין קשה מאוד להוביל את הצדדים לשבת ולעשות הסכם ממון טרם הכניסה להתחייבות ההדדית, שכן קשה לערבב אהבה ורומנטיקה ופיננסים, הרי שבשותפות הכי טבעי לעשות זאת בהתחלה, כשכל הצדדים מאושרים – וזה לא משנה אם מדובר בשותפים, בחברה בע"מ או בשותפות.

אז למה יש כל כך הרבה שותפים ללא הסכם?!

הסכם בין שותפים לא רק שיכול למנוע סכסוכים ותביעות שיובילו את העסק ואת השותפים עצמם לצרות כלכליות ועד לכדי פשיטות רגל, אלא אם נעשה טוב יגרום לעסק להיבנות בצורה טובה ונכונה יותר ויעלה את סיכויי הצלחתו – ואין זה משנה אם מדובר בעסקת נדל"ן, נדל"ן מניב, חברה יצרנית, חברת סחר או סטארט-אפ.

לשותפות יש יתרונות רבים, אבל יש גם קשיים, אשר רובם ניתנים לצפייה ולמניעה בהסכם שותפים נכון, ועל הבולטים שבהם אעמוד בטור הנוכחי ובטור בשבוע הבא.

הקושי הראשון בהקמת שותפות נובע מהעובדה שלא כל בני האדם שווים – לכל אחד יש יתרונות משלו וחסרונות שלו. אם ניקח מסעדה לדוגמה – כיצד נמדוד את את ערכו של שף מול המממן שבונה את המסעדה בכספו? איך מעריכים את הסיכון של המממן מול הסיכון של היזם? שלב זה הוא בדרך כלל השלב הפשוט – שכן לשני הצדדים אינטרס משותף – להצליח, והחלום מסנוור קצת ומזיז הצידה את כל החשיבה על הסיכונים והבעיות. דווקא משום כך חשוב בשלב זה להתייעץ עם צד שלישי שידע לשאול שאלות, ולבנות הסכם שותפים ששני הצדדים יהיו שבעי רצון איתו לאורך הזמן.

הקמנו את העסק, והתחלנו לעבוד. ברכות לכולם! אבל כבר בפתח מופיע הקושי הראשון – אי שיוויון, בין אם אובייקטיבי או סובייקטיבי בעבודת השותפים. קושי זה עולה בדרך כלל כי אחד השותפים מרגיש שהוא נותן יותר מהשותפים האחרים. ואין זה משנה אם מדובר בתחושה סובייקטיבית או מצב אובייקטיבי – זה הולך הביתה בשש וזה נשאר מאוחר, זה יושב להפסקות צהרים ארוכות וזה לקצרות, זה עובד יעיל והשני (תמיד השני) עובד פחות. פרוט נכון של המחויבויות והתגמולים בגינן בתחילת השותפות, והגדרת התרומה של כל אחד מהשותפים תקטין את הסיכון לריב שותפים ותאפשר שותפות טובה יותר.

הקושי השני נוצר כשיש צורך במימון נוסף לעסק – אם כמימון בעלים או אפילו כמימון בנקאי, ולא רק בכנסת כסף לעסק אלא אפילו בנושא חשיפה של השותפים למול אשראים גדלים והולכים. לעיתים זה עניין של הרגשה – "אני לא רוצה להיחשף יותר" ולעיתים ענין של כורח – חייבים להכניס עוד כסף לעסק ולצד אחד אין. גם כאן ניתן לבנות מנגנונים מראש או אפילו תוך כדי אשר ימנעו סכסוך ופירוק של השותפות תוך נזקים לכל הצדדים. ואם לא נבנו מראש, ניתן כשעולה הצורך ליצור הסכם ששני הצדדים יחיו איתו בשלום, ושידע להסתכל גם על העתיד של העסק.

ברכות! העסק מצליח, יש לקוחות, יש רווחים, ואפילו רואים את הרווחים בחשבון הבנק. אבל לא הגענו למנוחה ולנחלה.

גם כשהעסק מצליח עלול הדבר לגרום לסכסוכים – יש כסף. אחד השותפים מעוניין למשוך רווחים, ושותף אחר מעוניין להשקיע בצמיחת העסק. והנה הקושי השלישי – החלטה מראש בהסכם באיזה תנאים כמה ומתי נמשך החוצה, ומה נשאר להשקעה תמנע סכסוך. החלטה מראש על מדיניות השקעה תאפשר לעסק להתפתח נכון. ועוד לא דיברנו על נושא המיסוי, שבתכנון נכון ניתן להקטינו.

התחלנו, רצנו תקופה, נראה שהכל טוב, ובכל זאת יש אי הסכמה, הקושי הרביעי – מה עושים אז? גם כאן יבוא ההסכם בין השותפים לעזרתנו, ולעיתים להצלת העסק – הגדרה מראש של אופן פתרון הסכסוך, אם על ידי בורר או צד שלישי כלשהו שמוסכם מראש יכולה לפתור את הבעיה, לעיתים באופן שלא רק ישמור על העסק אלא יתרום להצלחתו.

ואם אתם חושבים שבזה בא לציון גואל ופתרנו את כל הבעיות, אז זהו – שלא. ובשבוע הבא אדון בקשיים העולים עקב רצון למכור, ובקשיים שאחרי המכירה או הפרוק – טיפול בקניין הרוחני ובנושאי תחרות